לפני בקשת רשות ערעור על ארבע החלטות של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' סגנית הנשיאה ד' פלפל), מהתאריכים 26.6.2012, 2.7.2012, 8.7.2012 ו-22.7.2012, שניתנו בת"א 1074/08. עניינן של ארבע החלטות אלו הוא ברצונו של התובע ב-ת"א 1074/08 (המתברר יחד עם ת"א 2522/07) - המבקש בהליך דנא - להגיש חוות דעת של עד מומחה מטעמו בשאלת קבילותן של הקלטות מסוימות.
לטענת המבקש, תושב חוץ המתגורר בארצות הברית, הוא השקיע כ-15 מיליון דולר במשיבה 8, בעידודם של המשיבים ועל בסיס מידע כוזב שמסרו לו. על כן, הגיש ביום 16.1.2008 תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב על סך 67,500,000 מיליון ש"ח נגד המשיבים, בעילות של תרמית, הסתרת מידע ומצג שווא בכל הנוגע לטכנולוגיה הנטענת של החברה.
במסגרת בירור התביעה, נדונה שאלת האותנטיות והקבילות של ראיות מסוימות, שהן הקלטות של שיחות שנערכו בין המבקש לבין חלק מהמשיבים, שיחות שלהן ייחסו המשיבים חשיבות במסגרת הגנתם. במכשיר שבו התבצעה ההקלטה אירעה תקלה, ועל כן בתחילה עמד לרשות הצדדים רק תקליטור שעליו נשמרו ההקלטות. כל אחד מן הצדדים הגיש חוות דעת מטעמו - המומחה דניאל הרפז, שהעיד מטעמו של המבקש, קבע כי לדעתו ההקלטות אינן אותנטיות, במובן זה שעברו עריכה; בעוד שהמומחית סימה שגב קבעה כי ההקלטות אותנטיות. שני המומחים נחקרו בבית המשפט. לאחר מכן תוקן מכשיר ההקלטה ובעקבות זאת הוגשה על ידי המשיבים חוות דעתה המשלימה של שגב, בה קבעה כי גם לאחר בחינת ההקלטות המקוריות היא סבורה כי אלו אותנטיות.
גם המבקש רצה להגיש חוות דעת משלימה מטעמו, ובשל כך התנהלו מגעים ממושכים בין הצדדים, בחסות בית המשפט, בקשר עם תנאיה של הבדיקה. בשל העובדה שהצדדים לא הגיעו להסכמה, נאלץ בית משפט קמא להחליט בסוגיה מספר פעמים. ראשית, ביום 19.1.2012 החליט בית המשפט כי הבדיקה תיערך במעבדה מוסכמת על שני הצדדים, וכי בהיעדר הסכמה יציעו הצדדים אפשרויות מהן יבחר בית המשפט. כן נקבע כי המומחה לא יורשה לעיין בכל ההקלטות אלא במספר קטעים ספציפיים בלבד. שנית, ביום 9.2.2012 החליט בית משפט קמא כי:
"אין התנגדות של המשיבים, שהתובע יבדוק את הקלטות המקוריות והמכשיר המקורי בכל מעבדה שיאבה ... לכן, בהמשך להחלטתי הקודמת, התובע יבחר את המעבדה, ויציג לה כל שאלה וינחה אותה בכל בדיקה שהוא מעוניין".
שלישית, ביום 11.3.2012, לאחר שהמבקש הגיש בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט כיוון שלטענתו סירבו המשיבים להפקיד את מכשיר ההקלטה במעבדה, החליט בית המשפט כך:
"גרעין ההחלטה היה לבדוק שתי הקלטות הממוספרות והרלבנטיות, שתמלילם הוגש, וזאת בכל צורה שהיא; וכן שמאן דהוא - מקליט רלבנטי - ישמע את שמות המדברים בקלטות האחרות, כדי לדעת אם הן קשורות לאנשים המשוחחים בקלטות נשוא התובענה; כל זאת מבלי לפגוע בפרטיות".
רק לאחר מתן החלטה זו התבצעה בדיקת המעבדה על ידי מר אבנר שרון מחברת מיטסי אינטרנשיונל בע"מ, שתוצאותיה הועברו למבקש ביום 29.4.2012. ביום 7.5.2012 הגיש המבקש לבית המשפט "הודעה מטעם המבקש (התובע) על תוצאות בדיקת מעבדה", לה צורפה חוות דעתו של אבנר שרון כנספח (להלן: חוות הדעת). במקום להסתפק בהגשת חוות הדעת, תיאר המבקש בהודעה זו את העולה מחוות הדעת, ואת המסקנות המתבקשות לטעמו באשר לכך שההקלטות ותמליליהן אינם כשירים לשמש כראיה, עניינים שהשעה לטעון אותם טרם הגיעה. נראה כי בכך החלה מסכת אי ההבנות, בלשון המעטה, שאך הלכה והתפתחה. ואכן, בית משפט קמא, בלא שביקש תשובה מן המשיבים, החליט ביום 8.5.2012 כדלהלן:
"לא ברורה לי מהות 'הודעה' מעין זו. אם התקבל דוח מעבדה, ואם ב"כ המבקש מעוניינים להסתמך על כך, יש לכך דרך שקבועה בתקנות, שלפיהן מתנהל הדיון המשפטי. ולא בצורה של הצהרות עו"ד".
נוכח החלטה זו, שלכאורה אפשר היה להבינה כדחיית הניסיון להגיש את חוות הדעת (אם כי הדבר לא נאמר במפורש), הוגשה הודעת המבקש מחדש, בשינויים מסוימים, והפעם החליט בית המשפט, ביום 17.5.2012, להעבירה לתגובת המשיבים. המשיבים התנגדו, מטעמים שונים, להגשת חוות הדעת, ולחלופין טענו כי יש למחוק חלקים ממנה שבגדרם חרג המומחה מהמנדט שניתן לו על ידי בית המשפט. המשיב הגיש תשובות מפורטות לתגובות המשיבים, ולאחר מכן, ביום 3.6.2012, החליט בית המשפט כדלהלן:
"בשיטת המשפט שלנו, יש להביא ראיות, לפי החלטות בית המשפט. לכן ניתן יהיה להעיד את הבודק, אך ורק לגבי מה שהותר לו לבדוק, ולהגיש בהקשר זה גם את דוח המעבדה, באמצעותו".
כפי שנראה בהמשך, החלטה זו לא הבהירה את מצב העניינים, באשר למקרא ההחלטה לא ברור האם התקבלו התנגדויות המשיבים לחלקים של חוות הדעת, האם חוות הדעת כולה נפסלה, האם טענת המשיבים למחיקת חלקים מחוות הדעת נותרה תלויה ועומדת באופן שיוחלט בה בהמשך, מה גורל חוות הדעת שצורפה להודעת המבקש וכו'.
בעקבות ההחלטה הנ"ל, הגיש המבקש ביום 6.6.2012 "בקשה לקביעת מועד לשמיעת עדות מומחה". נראה שביום 11.6.2012 נעתר בית המשפט לבקשה, אם כי גם הפעם נותרה אי בהירות באשר למשמעות האופרטיבית של ההחלטה - האם גם המומחה שרון יישמע במועד ההוכחות על אף הטענות שהועלו כלפי חוות הדעת:
"מועד 12.9.2012 קבוע במלואו לשמיעת ראיות בתיק זה. ועדים רלוונטיים חדשים, יישמעו ביום זה, במידת הצורך".
בין לבין, ביום 7.6.2012 נערך דיון בבקשה שהגיש המבקש ביום 19.2.2012 לפי פקודת בזיון בית המשפט, נוכח טענתו שהמשיבים מונעים ממנו לבצע את בדיקת המומחה מטעמו. בית המשפט קבע כי עיקר הדיון התייתר, כיוון שבינתיים בוצעה הבדיקה, ועל כן נותרה שאלת ההוצאות בלבד. עם זאת, בתיאור מסקנותיו הסופיות קבע בית המשפט:
"לאור התנהלות הצדדים, כמפורט לעיל, ומכיוון שדוח מעבדה כבר הוגש לב"כ התובעים, נראה לי כי כדי לרפא את תקלות הביניים, יוכל התובע להשמיע ולהגיש ראיות בנושאים הבאים: כל אותם נושאים המפורטים בסעיף 7 א-ו (כולל) של בקשת התובע מתאריך 25.1.2012. החלטות אחרות בנושא - בטלות. למרות שהתובע 'זכה' בהחלטה זו, וכדי למנוע עוד תקלות דיוניות מצידו, אני מחייבת אותו לשלם 10,000 ש"ח בגין הוצאות בקשה זו".
לאחר החלטתו הנ"ל של בית המשפט מיום 11.6.2012, לפיה (לכאורה) יוכל המבקש לזמן לעדות את המומחה מטעמו, פנו המשיבים 4-1 ביום 25.6.2012 ב"בקשת הבהרה" לבית המשפט. המשיבים ביקשו כי אם מתכוון המבקש להעיד את המומחה מטעמו ביום 12.9.2012, יאיץ בו בית המשפט להגיש את חוות הדעת - כדי שלרשות המשיבים יעמוד די זמן לבחון את חוות הדעת ולהתכונן לחקירה נגדית, וכן על מנת שיוכלו להספיק ולהגיש חוות נגדית מטעמם, ככל שיגיעו למסקנה שהדבר נחוץ. ביום 26.6.2012, נעתר בית המשפט לבקשה באופן הבא:
"לא ביקשתי תגובה. כמבוקש בסעיף 13 לבקשה. חוה"ד תוגש תוך 7 ימים מהיום לצד שכנגד ולבית המשפט ...".
יצוין, כי זו ההחלטה הראשונה מבין ארבע ההחלטות שמתבקש מתן רשות ערעור עליהן.